הכרונומטר הימי הראשון של הריסון

הכרונומטר הימי הראשון שבנה ג'ון הריסון (H-1 )

איך בדיוק ומתי למד ג'ון הריסון על "פרס קוו האורך" לא ידוע, אבל יש להניח כי השמועה אודות הפרס התפשטה בכל אנגליה ואירופה. די טבעי כי הבחור צעיר, המוכשר כשד, בעל כישורים רבים בתחום השענות וסקרנות בוערת בתחומי מדע שונים, שמע גם הוא על הפרס.

עובדה היא כי ב 1728 מגיע הריסון ללונדון ובידיו שתי דוגמאות של פיתוחים חדשניים כולל שירטוטים של כרונומטר ימי חדשני אותם תכנן לבנות. מטרתו להציגם בפני ועדת קוו האורך לצורך קבלת מימון לבניית הכרונומטר.

בלונדון ציפתה להריסון הפתעה - אין ועדת קוו אורך. לאור הכמות הגדולה של הצעות חסרות ערך, במקרה הטוב, והזויות לחלוטין במקרים היותר גרועים, הועדה כמעט ולא התכנסה. הריסון, ידע לפחות על חבר אחד בועדה, ד"ר אדמונד הלי, האסטרונום המלכותי (Edmond Halley ) והוא החליט לפוגשו.

ד"ר הלי, אדם לבבי, חביב גם על בני מעמדות נמוכים יותר ממעמדו וגם על המקבילים אליו, קיבל את ג'ון הריסון לראיון, שמע את רעיונותיו, ראה את השירטוטים ומייד הבין כי הריסון איננו אחד השרלטנים אשר הציעו את רעיונותיהם לועדה, אלא אדם יחודי עם רעיונות מקוריים וחדשנים המסוגלים להביא לפריצת דרך.
ד"ר הלי הכיר את חברי הועדה אשר היו ברובם אנשי מדע מתחומים שונים. חלקם היו מוכשרים ורציניים וחלקם פחות, אולם רובם בעלי אגו נפוח אשר יקשה עליהם לקבל את הנגר מיורקשייר כאחד המסוגל לתת פתרון לבעיה שניוטון אמר כי אין לה פתרון בעתיד הנראה לעין, ועל אחת כמה וכמה לתת לו מימון.

ד"ר הלי הציע להריסון לבנות את הכרונומטר הימי ולהופיע בפני הועדה עם מוצר גמור אשר ניתן לבחון את יעילותו באופן מעשי. כמו כן הצעתו הייתה כי הריסון יפגש עם ג'ורג' גרהם, הידוע גם כג'ורג הישר, גדול בוני השעונים בלונדון באותה עת, אשר יוכל לאשש או להפריך את רעיונותיו של הריסון. הריסון הסכים לרעיון וקיבל מד"ר הלי מכתב המלצה לג'ורג' גרהם.

הריסון, מעשי והחלטי כדרכו, הלך לפגוש את ג'ורג' גרהם. גרהם, אדם ידוע ובעל מעמד נכבד ביותר בלונדון וגם עסוק ביותר, התפנה לפגוש את הנגר הצעיר לאחר שקרא את מכתב ההמלצה של ד"ר הלי. משיחת נימוסין פושרת וקרה, הפכה הפגישה לשיחה מקצועית וידידותית אשר נמשכה שעות רבות. ג'ורג' גרהם בונה השעונים והמכשירים המדעיים שהיה גם חבר ב"Royal Society " התרשם כל כך מהנגר הצעיר עד כי הזמינו לארוחת ערב בביתו בחוג משפחתו. דבר חריג ביותר באנגליה של המאה השמונה עשר. בסופו של יום, הפך ג'ורג' גרהם לידידו ופטרונו של הריסון ושילח אותו לביתו עם עידוד רוחני רב והלוואה גדולה ללא רבית לתקופה בלתי מוגבלת, כעידוד מעשי ביותר. לא ברור לחלוטין מה היה גודל ההלוואה, נראה שזה היה סכום של 200 פאונד, בכל מקרה זו הייתה הלוואה משמעותית ביותר שאיפשרה להריסון, עתה גבר נשוי עם ילד, לעבוד על פיתוח השעון עם פחות דאגות פרנסה.

הריסון שב לביתו ושם המשיך לעבוד על הכרונומטר הראשון שלו במשך שש שנים תמימות. באביב 1736 מגיע הריסון ללונדון עם הכרונומטר החדש שלו. (נראה בתמונה בחלק העליון של הדף). בשונה משעונים קודמים שבנה, שעון זה כולל חלקי מתכת רבים, אולם עדין רוב גלגלי השינים עשויים מעץ אלון, וכן גם חלקים נוספים. המטולטלת מורכבת מכמה פסים ממתכות שונות המודבקים זה לזה, שיטה אותה פיתח הריסון לצורך ניטרול השפעת שינויי הטפרטורה על אורך המטולטלת. את בעית החיכוך פתר הריסון ע"י שימוש בעץ בעל שימון עצמי ( Lignum vitae ). מן התמונה ניתן לראות כי צורת השעון הינה בלתי רגילה לחלוטין. שעון כזה לא נראה מעולם בלונדון או בכל מקום אחר בעולם. השעון היה בתיבת עץ בגודל של 1.2 מטר אורך, גובה ועומק ומשקלו היה כ40 ק"ג.

לצורך בדיקת השעון בתנאי ים, מעמיס הריסון את השעון על בארג' בנהר ליד ביתו ומנסה להעמידו בתלאות מסע בים הפתוח. התוצאות היו משביעות רצון והריסון מחליט לקחת את השעון ללונדון.

התחנה הראשונה בביקור זה בלונדון הייתה אצל פטרונו ג'ורג' גרהם. ג'ורג' מוקסם כולו מן השעון המדהים ומחליט להציג את השעון בפני חברי ה "רויאל סוסייטי", אשר לדעתו הם הגוף המתאים והראוי לבדוק את השעון. חברי האגודה המוקסמים ונפעמים מהיצירה משבחים ומהללים את הריסון על עבודתו.

ראשי האגודה פונים במכתב מלא תשבחות לאדמירליות וממלצים על בצוע מבחן מסע בים. באדמירליות, כמו בכל גוף בריטי המכבד את עצמו, סחבו את הנושא במשך שנה תמימה עד אשר אישרו בחינה של השעון, על רטוב, במסע ימי.

האדמירליות החליטה כי השעון והריסון יעלו על האוניה "סנטוריון" ויפליגו לליסבון. האדמירליות פנתה לקפטן האוניה, קפטן ג'ורג' פרוקטר, והנחתה אותו גם לארח את השעון ואת הריסון וגם לבדוק ולדווח על יעילות השעון. השעון פעל ללא דופי ולא הושפע כלל מתנאי הים הגרועים. הריסון, לא כמו שעונו, סבל ממחלת ים מתמשכת ובילה שעות רבות ליד מעקה הספינה מאכיל את הדגים בתכולת ביטנו.

למרבה הצער קפטן פרוקטר היה חולה מאד ומת מיד לאחר הגעת הספינה לליסבון. כמובן שהוא לא הספיק לכתוב את הדו"ח אותו ביקשה האדמיראליות.

את דרכו חזרה ללונדון עשו השעון והריסון על סיפונה של ה"אוקספורד". למזלו הרע של הריסון רוב הזמן הרוח הייתה חזקה והים היה גלי כך שהדרך ארכה חודש ימים. למרות מצבו הגופני הלא נעים וחולשתו, הקפיד הריסון לבצע רישום מדוייק של זמני השעון ובמקביל לחשב את מיקום הספינה. לקראת סוף המסע, כאשר החוף נראה במרחקים, קבע נווט הספינה כי הם נמצאים מול סטארט [Start ] . הריסון לעומת זאת טען כי לפי חישוביו הספינה נמצאת מול ליזארד [Lizard ] , כ 60 מייל מערבה מהנקודה אותה חישב הנווט. באופן לא אופיני לאותה התקופה, החליט הנווט לקבל את דעת אורחו ושינה את כיוון הספינה בהתאם. הספינה סטתה מזרחה, כפי שהציע הריסון ואכן התברר כי חישוביו היו נכונים. השעון עמד במשימה בכבוד רב.

(הכרונומטרים הימיים שיצר הריסון זכו בכנויים H-1 לשעון הראשון H-2 לשני וכך עד H-5 , השעון האחרון שייצר. הראשון שהחל להשתמש בשיטה זו היה לווטננט קומנדר גולד, האיש ששיפץ את השעונים ולמעשה הצילם מכליה.)

ב 30 ליוני 1737 , 30 שנה לאחר אסון ססלי ו 23 שנים לאחר הקמת ועדת קו האורך, התכנסה הועדה וג'ון הריסון ושעונו, H-1 , הופיעו בפניה.

H-1 זכה לתשבחות ולציונים לשבח הן מג'ורג' גהרם וידידיו מהרויאל סוסייטי והן מאנשי האדמירליות, ולרגע נדמה היה כי הריסון עומד לזכות ב 10,000 פאונד, הפרס אשר התאים לביצועי השעון. משבית השמחה היה לא פחות מאשר הריסון עצמו.

הריסון, נאמן לסטנדרטים הגבוהים שלו, ציין כי למרות כל מעלותיו של השעון, השעון עדיין צריך שיפורים ושינויים ובדיקות נוספות בטרם יקבע סופית כי השעון אכן עונה על כל הדרישות. לדעתו נדרשות לו שנתיים להשלמת המשימה והוא צריך עזרה במימון הפרוייקט. הועדה הסכימה והחליטה להקצות 500 פאונד, 250 לתשלום מיידי והשאר ברגע שימסר השעון לידי רב-חובל לבדיקה מעשית. ג'ורג' גרהם, פטרונו של הריסון, חשב כי הסכום נמוך מדי ולדעתו היה צריך להקצות לפחות 800 פאונד. הריסון הסכים להצעת הועדה, קיבל את 250 הפאונד הראשונים ושב עם H-1 לביתו החדש בלונדון. מ1737 עד 1766 היה H-1 בביתו של הריסון ופעל ללא הפסקה במשך 29 שנים. ב1766 הועבר H-1 מביתו למצפה הכוכבים המלכותי ובדרך ניזוק. לאחר תיקונו פעל H-1 במשך 11 שנים נוספות ללא תקלה.

H-1 נמצא היום, פועל ומתקתק, במוזיאון הימי הלאומי בגריניץ לונדון.