יום שישי, 26 בפברואר 2010

מילים אחדות אודות ניווט יבשתי וימי

מהו ניווט? ללכת, או למצוא את הדרך, מנקודה אחת לשניה, כך שניתן יהיה להגיע אליה באופן ברור ומוחלט.
(מוחלט - הכוונה שאכן הגענו לנקודה שאליה רצינו להגיע)
כמה דוגמאות:
א. הליכה מביתנו למכולת - אנו יודעים במדויק את נקודת ההתחלה, ביתנו, אנו יודעים במדוייק את נקודת הסיום, המכולת
ומנסיון העבר אנו יודעים בדיוק את הנתיב בו נעבור. הפעולה נעשית כמעט ללא מחשבה וללא תכנון מוקדם.
ב. נסיעה מביתנו לכתובת לא מוכרת - אנו יודעים במדויק את נקודת ההתחלה, איננו יודעים את מיקום נקודת הסיום.
כדי למצוא את הנתיב לכתובת המבוקשת אנו יכולים לעשות כמה פעולות, להזמין מונית ולסמוך על נהג המונית, לבקש
הנחיות ממי שמכיר את הנתיב, או לנסות למצוא הנתיב בעזרת מפה. (כמובן שקיימות אפשרויות נוספות, אבל שלושת
הדוגמאות מספיקות להבהרת העניין.)
בדוגמא (א) אנו הולכים מנקודה אחת, באופן ברור ומוחלט מנקודה אחת לשניה.
בדוגמא (ב) אנו מחפשים את הדרך בה נלך או ניסע בבטחון ובאופן מוחלט מנקודה אחת לשניה.
דוגמא (א) הינה ברורה ואין צורך להרחיב את הדיבור אודותיה.
בעזרת דוגמא (ב) אנסה לפרט קצת יותר את הפעולות הנעשות בזמן תהליך הניווט.
לצערנו לא הצלחנו למצוא מונית או מכר המסוגל לתת לנו הנחיות הגעה, כך שבלית ברירה נאלצנו להשתמש במפה.
לשמחתנו יש לנו מפה של האזור. פרשנו המפה על השולחן, איתרנו את נקודת היציאה (ביתנו), איתרנו את הכתובת אליה ברצוננו להגיע ובעזרת מרקר צבעוני העברנו קו מביתנו, דרך הרחובות השונים בהם הננו צריכים לעבור מביתנו אל נקודת הסיום.
לאחר תכנון הנתיב יצאנו לדרך.
הדרך הייתה קלה ופשוטה. בהתאם למפה הלכנו מביתנו לצמות רחובות בו היינו צריכים לפנות ימינה לרחוב אחר, ברחוב האחר הלכנו עד לצומת הבאה, אבל לא פנינו בה אלא המשכנו ישר עד לצומת נוספת בה זהינו רחוב חדש אליו עלינו לפנות (מהתבוננות בנתיב המסומן במפה ידענו את שם הצומת ואת שם הרחוב אליו עלינו לפנות), פנינו לרחוב הנכון (וידאנו כי שם הרחוב בו אנו הולכים זהה לשם הרחוב המסומן במפה). ברחוב צעדנו עד בית מס 16 וזו הייתה נקודת הסיום.
אין זה משנה אם מסענו הנו קצר או ארוך, ביבשה או בים, התהליך יהיה אותו תהליך : תכנון נתיב המסע, המסע, וידוא כי המסע מתבצע לפי הנתיב המתוכנן, הגעה לנקודת הסיום.
כפי שראינו מהדוגמה, בתיכנון הנתיב השתמשנו במפה בה מצויינים רחובות ושמות הרחובות, צמתים וכיוונים. בזמן המסע לא הייתה כל בעיה לראות בעין את שם הרחוב בו אנו הולכים הולכים או לזהות בברור את הצמתים אליהם הגענו ובעזרת חיצי הכוון על הצמתים יכולנו בקלות רבה לדעת לאיזה כיוון לפנות. במידה והיה לנו ספק האם אנו בכיוון הנכון, היינו רק צריכים להרים את עיניינו ולוודא כי הרחוב בו אנו נמצאים הוא אכן הרחוב המסומן כנתיב ההליכה במפה.
בשתי הדוגמאות בהן השתמשנו הנתיב מנקודת היציאה לנקודת היבשה היה נתיב יבשתי.
הבה נבחון את אותן שתי הדוגמאות בשינוי קל, הנתיב יעבור בים.
א. אנו גרים בטבריה וברצוננו להגיע למסעדת המושטים בעין גב בסירתנו. היות ועשינו דרך זאת פעמים רבות, אנו ידעים כי עלינו
לשוט מביתנו בטבריה לצד השני של הכנרת למעגן של קיבוץ עין גב. בזמן השייט מבטים קצרים ימינה שמאלה וקדימה
אל גדות הכנרת מאפשרים לנו לזהות את מקומנו על הנתיב מביתנו למסעדה. במידה וזהינו כי סטינו מן הנתיב, מייד נבצע
התיקון הדרוש.
ב. אנו רוצים להפליג בסירתנו ממרינה תל אביב לאי כרתים. הדרך אינה מוכרת לנו ואנו מחליטים לתכנן את הנתיב מתל אביב
לכרתים. מן המפה אנו למדים כי הנתיב מתל אביב לכרתים הנו בים ובכיוון כללי מערבה.
ממבט נוסף במפה אנו למדים כי הנתיב אינו עובר דרך צמתים ורחובות, אלא בים שאין בו כל ציוני דרך.
זה מהות השוני בין הניווט היבשתי לבין הניווט הימי. בניווט היבשתי אנו נעזרים במראות השונים ומוגדרים הסמוכים לנתיבנו ובניווט הימי איננו יכולים להעזר בסובב אותנו היות וכל המראות הסובבים אותנו הנם מים, גלים ושמים הנראים לנו זהים לחלוטין.
יש להניח כי מן הימים הראשונים של המסעות הימיים החלו להתפתח שיטות שונות ומכשירים שונים אשר אפשרו ליורדי הימים למצוא את דרכם בים.
בהמשך נבחן את התפתחות מכשירי הניווט השונים.
אין אני מתכונן לבצע בחינה זו באופן כרונולוגי.
בכוונתי לקחת מכשיר מסוים ולנסות להתחקות אחר הסיבות שהביאו לקיומו.

המשך ההקדמה

היום, כמעט חמישים שנה מאז שחרורי מצה"ל הנני גמלאי עם הרבה זמן פנוי לעסוק בדברים שונים בהם לא יכולתי לעסוק בעבר.
אחד הנושאים שהתפנתי לעסוק בו הינו הניווט הימי, למעשה התפתחות הניווט הימי מימי קדם ועד ימינו.

אין אני מתכונן לבחון את הנושא באופן כרונולוגי, אלא לעיין בפן מסויים של הניווט הימי ללא קשר למיקומו על ציר ההיסטוריה.

הקדמה

מאז הקמת הבלוג לפני כחודש וחצי לא הספקתי להכניס תוכן חדש לבלוג. היום אני מקווה להספיק לכתוב קצת יותר על מהות הבלוג והסיבות להקמתו.


מהות הבלוג - כשמו כן מהותו. לעקוב וללמוד את התפתחות הניווט הימי. למה דווקא נושא זה? כי נושא זה עניין וריתק אותי מאז הייותי ילד קטן.

את שנותי הראשונות בילתי בקיבוץ קטן על חוף הים לא רחוק מעכו. (היום הקיבוץ כבר לא קיים ובמקומו קיים אזור תעשיה הכולל את מפעל פרוטארום ומפעלים נוספים אשר ברובם מושבתים.)

בטיולי על החוף צפיתי בדייגים הערביים הפורשים רשת במקביל לחוף ובמרחק של כ 500 מטרים ממנו. לאחר פרישת הרשת היו הדייגים מושכים לחוף שני חבלים ארוכים אשר היו קשורים לקצות הרשת, מסתדרים בשתי קווצת ומתחילים למשוך את הרשת לחוף. אני לא זוכר כמה זמן נמשך התהליך, אולם בסופו היתה מגיעה הרשת אל חוף ובתוכה השלל, דגים שונים ומשונים ובגדלים שונם. סרטנים, אצות, בקבוקים רייקים, חלקי סלעים וכדומה. אני הייתי מרותק למראות ולריחות, ריח הים, ריח חבלי הסיזל הרטובים,ריח האצות וריח המלח היבש. עד הים בעוברי ליד מעגני סירות דייג, אותו הריח נישא באוויר ואני חוזר במנהרת זמן מופלאה לאותם ימי ילדות.


היום אני יודע ששיטת הדייג של גרירת רשת על קרקעית הים גרמה נזקים אקולגיים שכנראה לא יפתרו לעולם. אולי עם כל מדינות אגן הים התיכון יחליטו להפסיק את הדייג למשך שלושים שנה, אולי אז הדגה תתאושש בים התיכון. באופן פרטי, אני לא אוכל דגי ים. זו תרומתי הצנועה להצלת הדגה.

נראה לי שקצת סטיתי מהנושא, מילא, נוסטלגיה הינה חלק חשוב מחיינו.

השנים עברו, גדלתי, הורי עזבו את הקיבוץ, עברנו לגור בחיפה ואבי החל לעבוד בנמל חיפה, מדי פעם בפעם הייתי מצטרף אליו ומבקר באוניות השונות אשר פקדו את הנמל.

הצטרפתי לצופי ים חיפה והתחלתי לשוט ממש. בהתחלה בסירות חתירה ולאחר מכן במפרשיות. עם סיום בית הספר העממי החלתי ללמוד בית הספר לקציני ים בעכו. החזקתי מעמד שנתים בלבד.

בתקופה שבין בית הספר לקציני ים ובין הצבא הייתי ימאי. הצטרפתי לצים כנער סיפון וזכיתי להפליג למחוזות רחוקים שרק בודדים זכו להגיע אליהם באותה התקופה. (סוף שנות החמישים).


את שרותי הצבאי עשיתי בכיוון שונה לחלוטין, שרתתי בשריון.


לאחר שחרורי מצהל המשכתי להפליג בסירות מפרש במסגרת הפועל חיפה.