(מוחלט - הכוונה שאכן הגענו לנקודה שאליה רצינו להגיע)
כמה דוגמאות:
א. הליכה מביתנו למכולת - אנו יודעים במדויק את נקודת ההתחלה, ביתנו, אנו יודעים במדוייק את נקודת הסיום, המכולת
ומנסיון העבר אנו יודעים בדיוק את הנתיב בו נעבור. הפעולה נעשית כמעט ללא מחשבה וללא תכנון מוקדם.
ב. נסיעה מביתנו לכתובת לא מוכרת - אנו יודעים במדויק את נקודת ההתחלה, איננו יודעים את מיקום נקודת הסיום.
כדי למצוא את הנתיב לכתובת המבוקשת אנו יכולים לעשות כמה פעולות, להזמין מונית ולסמוך על נהג המונית, לבקש
הנחיות ממי שמכיר את הנתיב, או לנסות למצוא הנתיב בעזרת מפה. (כמובן שקיימות אפשרויות נוספות, אבל שלושת
הדוגמאות מספיקות להבהרת העניין.)
בדוגמא (א) אנו הולכים מנקודה אחת, באופן ברור ומוחלט מנקודה אחת לשניה.
בדוגמא (ב) אנו מחפשים את הדרך בה נלך או ניסע בבטחון ובאופן מוחלט מנקודה אחת לשניה.
דוגמא (א) הינה ברורה ואין צורך להרחיב את הדיבור אודותיה.
בעזרת דוגמא (ב) אנסה לפרט קצת יותר את הפעולות הנעשות בזמן תהליך הניווט.
לצערנו לא הצלחנו למצוא מונית או מכר המסוגל לתת לנו הנחיות הגעה, כך שבלית ברירה נאלצנו להשתמש במפה.
לשמחתנו יש לנו מפה של האזור. פרשנו המפה על השולחן, איתרנו את נקודת היציאה (ביתנו), איתרנו את הכתובת אליה ברצוננו להגיע ובעזרת מרקר צבעוני העברנו קו מביתנו, דרך הרחובות השונים בהם הננו צריכים לעבור מביתנו אל נקודת הסיום.
לאחר תכנון הנתיב יצאנו לדרך.
הדרך הייתה קלה ופשוטה. בהתאם למפה הלכנו מביתנו לצמות רחובות בו היינו צריכים לפנות ימינה לרחוב אחר, ברחוב האחר הלכנו עד לצומת הבאה, אבל לא פנינו בה אלא המשכנו ישר עד לצומת נוספת בה זהינו רחוב חדש אליו עלינו לפנות (מהתבוננות בנתיב המסומן במפה ידענו את שם הצומת ואת שם הרחוב אליו עלינו לפנות), פנינו לרחוב הנכון (וידאנו כי שם הרחוב בו אנו הולכים זהה לשם הרחוב המסומן במפה). ברחוב צעדנו עד בית מס 16 וזו הייתה נקודת הסיום.
אין זה משנה אם מסענו הנו קצר או ארוך, ביבשה או בים, התהליך יהיה אותו תהליך : תכנון נתיב המסע, המסע, וידוא כי המסע מתבצע לפי הנתיב המתוכנן, הגעה לנקודת הסיום.
כפי שראינו מהדוגמה, בתיכנון הנתיב השתמשנו במפה בה מצויינים רחובות ושמות הרחובות, צמתים וכיוונים. בזמן המסע לא הייתה כל בעיה לראות בעין את שם הרחוב בו אנו הולכים הולכים או לזהות בברור את הצמתים אליהם הגענו ובעזרת חיצי הכוון על הצמתים יכולנו בקלות רבה לדעת לאיזה כיוון לפנות. במידה והיה לנו ספק האם אנו בכיוון הנכון, היינו רק צריכים להרים את עיניינו ולוודא כי הרחוב בו אנו נמצאים הוא אכן הרחוב המסומן כנתיב ההליכה במפה.
בשתי הדוגמאות בהן השתמשנו הנתיב מנקודת היציאה לנקודת היבשה היה נתיב יבשתי.
הבה נבחון את אותן שתי הדוגמאות בשינוי קל, הנתיב יעבור בים.
א. אנו גרים בטבריה וברצוננו להגיע למסעדת המושטים בעין גב בסירתנו. היות ועשינו דרך זאת פעמים רבות, אנו ידעים כי עלינו
לשוט מביתנו בטבריה לצד השני של הכנרת למעגן של קיבוץ עין גב. בזמן השייט מבטים קצרים ימינה שמאלה וקדימה
אל גדות הכנרת מאפשרים לנו לזהות את מקומנו על הנתיב מביתנו למסעדה. במידה וזהינו כי סטינו מן הנתיב, מייד נבצע
התיקון הדרוש.
ב. אנו רוצים להפליג בסירתנו ממרינה תל אביב לאי כרתים. הדרך אינה מוכרת לנו ואנו מחליטים לתכנן את הנתיב מתל אביב
לכרתים. מן המפה אנו למדים כי הנתיב מתל אביב לכרתים הנו בים ובכיוון כללי מערבה.
ממבט נוסף במפה אנו למדים כי הנתיב אינו עובר דרך צמתים ורחובות, אלא בים שאין בו כל ציוני דרך.
זה מהות השוני בין הניווט היבשתי לבין הניווט הימי. בניווט היבשתי אנו נעזרים במראות השונים ומוגדרים הסמוכים לנתיבנו ובניווט הימי איננו יכולים להעזר בסובב אותנו היות וכל המראות הסובבים אותנו הנם מים, גלים ושמים הנראים לנו זהים לחלוטין.
יש להניח כי מן הימים הראשונים של המסעות הימיים החלו להתפתח שיטות שונות ומכשירים שונים אשר אפשרו ליורדי הימים למצוא את דרכם בים.
בהמשך נבחן את התפתחות מכשירי הניווט השונים.
אין אני מתכונן לבצע בחינה זו באופן כרונולוגי.
בכוונתי לקחת מכשיר מסוים ולנסות להתחקות אחר הסיבות שהביאו לקיומו.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה